ג.א.נ,
הנדון: פסק דין גלין דמיאן נ' כפיר בטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ
1. ביום ה- 24/12/2014 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע בתיק סע"ש 16469-12-13
גלין דמיאן נ' כפיר בטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ (מותב בראשות כבוד השופט אילן סופר), במסגרתו נדונה תביעתו של עובד שמירה בגין: פיצויי פיטורין, גמול בגין עבודה בשעות נוספות, דמי הבראה, חופשה שנתית, דמי חגים, פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל והפרשים בגין הוצאות נסיעה (ע"ס
98,068 ₪).
2. פסק הדין כולל מספר קביעות חשובות, עליהן נעמוד להלן:
שעות נוספות גלובאליות:
3. העובד טען כי הנתבעת לא שילמה לו שעות נוספות בגין משמרות שעבד בימי חול ובנוסף לא שילמה לו עבור שעות נוספות שבן עבד בימי מנוחה וחג לרבות שבת.
4. החברה טענה כי שילמה לתובע שעות נוספות באמצעות תוספת מיוחדת של 9% מהשכר לשעה- תוספת גלובאלית, וזאת בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי בענף השמירה ובהסכמת התובע.
5. כמו כן טענה החברה כי ככל שיקבע כי העובד זכאי לגמול שעות נוספות, הרי שיש לקזז את הסכום שקיבל בגין התוספת הגלובאלית כנגד הסכום שייקבע כי הוא זכאי לקבל בגין שעות נוספות.
6. בית הדין קבע כי הנתבעת לא הוכיחה שעמדה בתנאים המפורטים בהסכם הקיבוצי המאפשרים תשלום גלובאלי של שעות נוספות. לא הוצג הסכם חתום על ידי העובד ביחס למרבית תקופת העבודה, ולא הובאה ראיה כלשהי ממנה ניתן ללמוד כי ההסכם הועבר לארגון העובדים. כמו כן, לשיטת בית הדין לא הוכח כי ארגון העובדים בדק את נסיבות ההסכם הספציפי ומצא כי העובד הבין את משמעות ההסדר וכי ההסדר מהווה פיצוי הוגן בעניינו.
7. עם זאת, בית הדין קבע כי
אין בקביעה זו כדי להביא לכך ששכרו הקובע של העובד יכלול גם את התוספת ששולמה לעובד בגין הסכם זה, של 9%. בית הדין קבע כי כעולה בבירור מתלושי השכר התוספת ניתנה תחת הכותרת "ש.נ.ג 9%", דהיינו שעות נוספות גלובאליות. העובדה שההסכם לא אושר בסופו של דבר, אין משמעותה כי החברה פיצלה באופן מלאכותי את שכרו של העובד וברור כי כוונתה הייתה לשלם לעובד את הגמול בגין שעות נוספות באמצעות התוספת.
8. יתרה מכך, קבע בין הדין כי
יש גם מקום לקחת בחשבון את התשלום ששולם לעובד במסגרת תוספת זו, שכן מדובר בתשלום יתר שהוכח כי החברה לא התכוונה לשלם לעובד- אלא כנגד שעות נוספות.
9. בנסיבות אלה, קבע בית הדין כי מסכום השעות הנוספות להן זכאי העובד יש לקזז את הסכום שקיבל בפועל בגין התוספת של ה- 9%.
דמי חג:
10. העובד טען כי החברה לא שילמה לו כלל בגין חגים משך כל תקופת עבודתו. לטענתו היה זכאי לקבל תשלום בגין 9 ימי חג בשנה ובסך הכל 27 ימים.
11. החברה טענה כי העובד לא פירט את תביעתו, לא ציין איזה ימי חג חלו בשבת וממילא לא הפחית את אותם ימים מתביעתו. עוד נטען כי העובד עבד בפועל 18 ימי חג ולפיכך אין הוא זכאי לתשלום בגין אותם ימים. בנוסף, שלושה ימי חג חלו בשבת ואף אותם יש להפחית. כן נטען כי החברה שילמה לעובד סך של 2,438 ₪ בגין דמי חג ואין יתרה לתשלום.
12. בית הדין קבע כי
לאור עדותו של העובד כי עבד בימי החג אשר פורטו על ידי החברה, הרי שיש להפחית את אותם ימים מן הימים אותם הוא תובע. כמו כן, נקבע כי יש להפחית מתחשיב העובד ימי חג אשר חלו בשבת.
מדובר בקביעות עקרוניות וחשובות:
13. לעניין ש.נ.ג- בית הדין קבע מפורשות כי על אף שאין תחולה להסדר בדבר ש.נ.ג במקרה דנא, הרי שאין מדובר "פיצול פקטיבי של השכר" ועל כן אין להביא רכיב זה לצורך חישוב יתר זכויותיו של התובע. כמו כן, נקבע כי בשל העובדה כי התוספת אכן שולמה על ידי החברה מתוך מטרה להוות תשלום בגין שעות נוספות הרי שיש לקזז את הסכום ששולם לעובד בגין רכיב זה מסך השעות הנוספות שנפסק לו.
14. לעניין דמי חג- בית הדין קובע מסמרות בעובדה כי אין לשלם דמי חג בגין ימים בהם העובד, עובד בחג וכן בגין ימי חג החלים בשבת.
חוזר זה מהווה הסבר כללי והוא איננו מחליף חוות דעת רלוונטיות אשר יש לקבל בכל מקרה לגופו.
בכבוד רב
דוד בכור, עו"ד
