הנדון: הרשעת חברה אשר פעלה בענף כוח האדם ללא רישיון
ביום ה- 27/01/2015 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים בתיק ת"פ 39443-11-10 מדינת ישראל נ' מ.ש. מגה שירותי אחזקה וייזום בע"מ וואסים ברהום (השופטת שרה שדיאור).
נגד החברה הוגש כתב אישום בגין עיסוק כקבלן כוח אדם ללא רישיון כדין וכן בגין אי ניהול פנקס חופשה לעובדים כדין.
על פי כתב האישום החברה עסקה במתן שירותי כח אדם, מבלי שקיבלה רישיון לכך, בניגוד להוראות חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם.
המחלוקת נסובה סביב השאלה האם העובדים הועסקו על ידי החברה במסגרת עיסוק של קבלן כוח אדם (וללא רישיון), או שמא במסגרת עיסוק של קבלן למתן שירותים.
בית הדין בחן האם במקרה דנא היה מדובר בתבנית העסקה אותנטית של קבלן שירותים או שמא מדובר בתבנית העסקה מוסוות של קבלן כוח אדם:
מי נתן הוראות לעובדים, דאג להפעלתם ופקח על עבודתם:
בית הדין קבע כי על אף שניתן ללמוד מעדויות הצדדים כי מחד לכאורה הפיקוח וההוראות לעובדים ניתנו על ידי החברה, עולה ספק בדבר השאלה האם ההוראות שניתנו לעובדים ניתנו ישירות מטעם החברה בלבד או שמא האחראי מטם החברה שימש כצינור להעברת הוראות מזמין השירות לעובדים.
בית הדין קבע כי ההוראות לעובדים והפיקוח על העובדים אכן בוצעו באופן אמיתי על ידי מזמין השירות ועל כן אין הכף נוטה לטובת תבנית העסקה של החברה כקבלן למתן שירותים אלא כמספקת כח אדם.
למי ניתנה הודעה על היעדרות מעבודה:
בית הדין קבע כי הוכח כי ההודעה בדבר הידרות מעבודה נמסרה על ידי העובדים לאחראי מטעם החברה ולא למזמין השירות. יחד עם זאת נקבע כי מדובר בסממן אחד מיני רבים ואין בו די.
מי קיבל את העובדים לעבודה/בידי מי הכוח לפטרם ופני מי עליהם להתפטר:
בית הדין קבע כי מעדויות הצדדים ניתן ללמוד כי ראיונות העבודה ופיטורי העובדים בוצעו על ידי החברה ולא על ידי מזמין השירות. ואולם נקבע כי העדות לא חד משמעית.
נקבע כי לו הוכח כי ראיונות העבודה והפיטורים בוצעו רק על ידי החברה, היה בכך להעיד כי החברה פועלת כקבלן למתן שירותים, אך כאמור העדות אינה חד משמית על למזמין הישרות הייתה היכולות להורות לחברה לפטר.
מי משבץ את העובדים במקום העבודה ומעבירם מתפקיד לתפקיד:
בית הדין קבע כי מההסכם בין הצדדים עולה כי לכאורה החברה הייתה אחראית הבלעדית לסידור שעות העבודה ושיבוץ העובדים, אולם מעדות החברה משתמע כי מזמין השירות היה האחראי בנוגע לסידור שעות העבודה של העובדים, דבר המצטרף תמונה בדבר מעורבות מהותית בניהול של מזמין השירות.
מי מבצע רישום שעות הנכוחות ש העובדים בעבודה:
בית הדין קבע כי לעניין רישום שעות הנוכחות של העובדים העדויות לא היו קוהרנטיות.
נקבע כי הוכח שמזמין השירות קובע את מסגרת השעות של העובדים ולעיתים את כמות העובדים. כך שבמצטבר ובפועל מזמין השירות קבע את מסגרת ההעסקה. נקבע כי יש בסממנים אלו להטות את כף טובת העסקה באמצעות קלן כוח אדם.
מי קובע את תנאי עבודת העובדים, גובה שכרם ומי חייב בתשלום שכר העובדים:
נקבע כי הנפקת תלושי השכר בוצעה על ידי החברה ולא על ידי מזמין השירות.
בית הדין קבע כי סממן הנפקת תלושי השכר אינו מטה את הכף לטובת תבנית העסקה של קבלן כוח אדם או לטובת תבנית העסקה למתן שירותים. לכך יש להוסיף את אופן ההתחשבנות בין החברה למזמין השירות. זו נעשתה על פי שעת עבודה של עובד הנוגע למעשה לשכר העובדים דבר המטה את הכף להעסקה ע"י קבלן כוח אדם.
למי הבעלות בציוד, החומרים או הכלים:
נקבע כי בבעלות מזמין השירות מצוי הציד העיקרי והחומרים המשמשים את העובדים בעבודתם. בנסיבות או, נקבע כי כף המאזניים נוטה בבירור כך שהחברה פעלה בתבנית הסקה של קבלן לאספקת כח אדם.
כיצד דווחו היחסים לרשויות:
החברה הנפיקה חשבוניות מס על מתן שירותי ניקיון, אחזקה וכן שירותי הסעות ומשלוחים לחברה. יחד עם זאת, נקבע כי אין בכך כדי ללמוד באופן מובהק כי השירותים אכן היו השירותים המפורטים ולא אספקת כוח אדם.
אופן ביצוע התשלום נבין מזמין השירות לנאשמת:
אופן ביצוע התשלום שנקבע בין הצדדים הוא תשלום שעתי בהתאם שעות העבודה בפועל של העובדים.
בית הדין קבע כי התחשבנות באופן האמור מלמדת כי מדובר בתבנית מוסוות של אספקת כוח אדם בה השכר מועבר באמצעות החברה כצינור וכאילו הייתה קבלן שירותים. בכך יש להטות את הכף לטובת תבנית העסקה של החברה כקבלן כוח אדם.
האם הנאשמת מתמחה בביצוע עבודתה:
נקבע כי סוג העבודות שביצעו העובדים אינם מסוג העבודות הדורשים מיומנות והתמחות מיוחדת בביצועם. משכך, לא ניתן לומר כי החברה נבחרה בשל מומחיותה.
בנסיבות אלה קבע בית הדין כי לא מתקיים אלמנט המומחיות של החברה ואין לומר כי עבודות אלו אינם חלק אינהרנטי מליבת ההתמחות של מזמין השירות. על כן, אין לראות בתבנית ההעסקה של החברה כתבנית העסקה אותנטית של קבלן שירותים.
אחריות נושא משרה:
כתב האישום הוגש גם כנגד מר ואסים ברהום אשר שימש כמנהלה של החברה, בגין כך כי ידע ע ביצוע העבירה האמורה ולא נקט באמצעים הנאותים כדי הבטיח את קיומן ש הוראות החוק בהקשר לעבירה דנן.
בית הדין קבע כי מנהלה של החברה לא פיקח כנדרש ממנו במפורש בחוק. סעיף החוק למשה קובע כי משהתקיימה עבירה בעיסוק קבלן כוח אדם שלא כדין, חזקה כי הנאשם כנושא משרה הפר את חובת הפיקוח המוטלת עליו, אלא אם יוכיח אחרת.
בית הדין קבע כי המדינה הרימה את הנטל להוכיח כי מנהל החברה פעל לכל הפחות מתוך רשלנות אם לא מתוך מחשה פלילית וכן הוכיחה כי הוא לא שה את כל המוטל עליו למנוע את ביצוע הבירה נשוא כתב האישום על ידי החברה, כנדרש על פי דין.
בנסיבות אלה קבע בית הדין כי מירב הסממנים ומשקלם מטה את הכף חד משמעית למסקנה כי החברה פעלה כקבלן כוח אדם ולא כקבלן למתן שירותים ועל כן החברה ומנהלה הורשעו בעבירה המיוחסת להם.
לסיכום: מדובר בפסק דין, במסגרתו חזר בית הדין על המבחנים אשר מביאים לקביעה מיהו קבלן שירותים ומיהו קבלן כוח אדם. במסגרת פסק הדין הוטלה אחריות פילית על נושא משרה מטעם החברה וזאת כי פעל ברשלנות שלא עשה ככל המוט עליו למנוע את ביצוע העבירה.
חוזר זה מהווה הסבר כללי והוא איננו מחליף חוות דעת רלוונטיות אשר יש לקבל בכל מקרה לגופו.
