זכות מטפל סיעודי למנוחה שבועית והגמול על עבודה בה
ביום ה- 07/07/2016 ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתיק ע"ע
אריה זטלמן ואח' נ' ולנטינה פטרוב (כבוד הנשיא יגאל פליטמן) בעניין זכות מטפל סיעודי המתגורר בבית מטופל למנוחה שבועית, אורכה של המנוחה השבועית והגמול עבור עבודה בה.
מדובר בערעור אשר הוגש על פסק דינו של בית האזורי בחיפה אשר חייב את המטופל ומשפחתו (להלן: "
המערערים") לשלם לעובדת אשר סעדה את המטופל (להלן: "
המשיבה"), בין היתר, גמול עבור עבודתה במנוחה השבועית.
יצויין כי פסק דינו של בית הדין האזורי אשר חייב את המערערים בתשלום עבור שעות העבודה במנוחה השבועית של התובעת, עמד בניגוד אל
הלכת גלוטן אשר נידונה בבג"צ ושם נקבע כי חוק שעות עבודה ומנוחה לא יחול על עובדים סיעודיים המתגוררים בבית המטופל.
בפסק הדין קבע בית הדין הארצי מהו ההסדר הראוי ביחס למימוש הזכות למנוחה השבועית בעניינם של עובדי טיפול סיעודי:
לעניין אורכה של המנוחה – נקבע כי אורכה של המנוחה צריך להיות 25 שעות רצופות לפחות, וזאת לאור העובדה כי סעיף 8 לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע כי שר העבודה ראשי לקבוע מנוחה שבועית שאורכה לא יפחת מ 25 שעות.
בית הדין הארצי קבע כי על מעסיק (או מי מטעמו) של עובד טיפולי חלה החובה:
- להסביר לעובד הסיעודי הן בכתב בהסכם ההעסקה בניהם והן בעל פה, כי הוא זכאי לחופשת מנוחה בת 25 שעות רצופות.
- לציין בפני העובד כי במהלך החופשה הוא יכול להישאר בבית המטופל או לשהות מחוצה לו, והדבר נתון לבחירתו.
- להדגיש בפני העובד, ומראש, כי בזמן חופשת מנוחתו השבועית הוא פטור מכל עבודה ומכל מחויבות למטופל, ולא ניתן לדרוש ממנו אחרת, וזאת אפילו אם בחר לשהות בחופשת המנוחה בבית המטופל.
לאור האמור,
חופשת המנוחה מתחילה ברגע שבו סיים המטפל הסיעודי ביום עבודה נתון את משימתו האחרונה לטיפול במטופל באותו יום, לרבות השגחה, ועליה להימשך 25 שעות רצופות לפחות עד שובו לטפל במטופל, לרבות השגחה עליו, על פי מתכונת יום עבודתו הרגיל. בתחום חופשת המנוחה כאמור יש לכלול את יום מנוחתו השבועית של העובד הסיעודי.
לעניין גמול העבודה במנוחה השבועית – בית הדין קבע כי אופי העבודה של מטפל סיעודי משתנה ויכול שהיא תכלול שעות רבות או שעות ספורות בלבד ביום, והכל כפי שנובע מהיזקקותו של המטופל. על כן כפי שכבר נקבע בפסיקה קודמת, יש לראות את המטפל הסיעודי כעובד במשרה מלאה, אשר לא קמה לו הזכות לגמול בגין שעות נוספות ביום עבודתו הרגיל.
לעומת זאת עובד טיפול סיעודי אשר הועסק בשעות המנוחה השבועית (25 שעות המנוחה שהוזכרו לעיל) יהיה זכאי לשכר של 150% משכרו עבור יום עבודה רגיל, והגמול יהיה עבור יום במתכונת עבודה רגילה (משעות הבוקר עד הלילה שהמטופל הולך לישון). עוד נקבע כי ככל שמתכונת העבודה של המטפל ביום המנוחה שונה ממתכונת העבודה ביום רגיל, יחושב התגמול בהתאמה ובשינויים המחויבים.
לבסוף קבע בית הדין כי ההסדר ביחס לשעות המנוחה השבועית של העובד והתגמול בגינם כפי שהוסבר לעיל,
אינו בר התניה, והוא עדיף על כל הסכם עבודה אשר מקפח בהשוואה אליו.
לסיכום: מדובר בהלכה חשובה בה בית הדין הארצי מסדיר את נושא שעות העבודה במנוחה השבועית והגמול עבורן, וקובע כי
עובד טיפול סיעודי אשר מתגורר בבית המטופל, זכאי למנוחה שבועית בת 25 שעות בה הוא זכאי לבחור עם לשהות בבית המטופל או מחוצה לו. בנוסף נקבע כי
במידה והעובד הועסק במהלך 25 השעות השבועיות, הוא יהיה זכאי לתשלום של 150% משכרו בגין יום עבודה רגיל, וחישוב הגמול המגיע יבוצע בהתאם למתכונת בה עבד המטפל ביום מנוחתו בפועל.
בית הדין הארצי אף מציין כי ההסדר זה גובר על כל הסכם העסקה שמקפח ביחס אליו.
