תל-אביב, כ"ט באדר ב תשע"ד
31/03/2014
הנדון: עדכון פסיקה: 1) זכות העובד להפקדות בגין פיצויי פיטורים
2) היעדר זכות לפיצוי בגין אובדן זיכוי מס
ביום ה- 03/03/2014 פורסם פסק דין בעניין תיק ס"ע (חיפה) 30793-07-10 דרור ניר נגד חברת מיקוד בע"מ, אשר כלל מספר קביעות עקרוניות, ועיקריו מובאים להלן:
הזכות להפקדות בגין פיצויי פיטורים:
במסגרת פסק דין התקבלה עמדת החברה (אשר יוצגה באמצעות משרדנו) ביחס לשאלת הזכות להחזרת הפרשות המעביד בגין רכיב פיצויי פיטורים מקרה בו העובד סיים עבודתו בנסיבות אשר אינן מזכות בפיצויי פיטורים לפי חוק פיצויי פיטורים, וזאת לאור הוראות ההסכמים הקיבוציים בענף האבטחה ומכוח הוראות החשב הכללי במשרד האוצר ("חשכ"ל").
כידוע עד ליום 21.6.2009 עמד בתוקפו ההסכם הקיבוצי הקודם בענף האבטחה (הסכם 1972) וממועד זה ואילך נכנס לתוקף ההסכם העדכני (הסכם 2008).
העובד שהועסק בחברה בין השנים 12/2007 ועד 04/2010 טען בפני בית הדין כי על המעבידה חלה חובת הפרשה בשיעור 8.33% מהמשכורת בגין פיצויי פיטורים בין אם מכוח הוראות ההסכם הקיבוצי הקודם (הסכם 1972) ובין אם מכוח הוראות חשכ"ל המחייבות זאת.
מנגד טענה חברת האבטחה כי הזכות לפיצויי פיטורים ע"פ הסכם 1972 הינה בהתאם להוראות חוק פיצויי פיטורין בלבד וכי חובת ההפרשה המעוגנת בהסכם הקיבוצי מטרתה היחידה הבטחת התשלום מקום בו העובד זכאי לקבלת הכספים לפי חוק.
עוד טענו בשם המעסיק כי הוראות חשכ"ל הרלבנטיות פורסמו רק במהלך שנת 2009 ומטרתן להנחות משרדי ממשלה בהתקשרויות עתידיות ולפיכך הוראות אלה אינן חלות רטרואקטיבית לגבי עובדים אשר הועסקו מכוח הסכמי התקשרות קודמים.
לשמחתנו בית הדין קיבל עמדתנו במלואה וקבע כי החובה להעביר את כספי הפיצויים לידי העובד, גם במקרה בו התפטר בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויים, לא קמה אלא החל מהסכם 2008 ובהיקפים שנקבעו בו.
עוד קבע בית הדין כי בהתאם להודעת החשכ"ל אשר נמסרה לתיק לא קמה למיקוד חובה מיוחד לתשלום פיצויי פיטורין לעובדים אשר הועסקו על ידה במכרז הנדון, מעבר לקבוע בדין.
בית הדין הוסיף וקבע כי הוא מקבל את הטענה כי התובע זכאי, בהתאם להסכם 2008, להפרשות שנועדו לפיצויי הפיטורין, בשיעורים שנקבעו בסע' 25.6 להסכם, לתקופה שמיום 1.1.09 ועד למועד סיום עבודתו.
הזכות לפיצוי בגין אובדן זיכוי ממס:
בנוסף העלה העובד טענה כי על החברה לשם לו אובדן זיכוי ממס בשל היעדר הפרשות מלאות לפנסיה בטענה כי אילו הופקד הסכום במועד לקרן הפנסיה לא היה התובע מחויב בגינו בתשלום מס הכנסה.
בית הדין דחה את טענת התובע וקבע כי ככל שהיה העובד מושך את הכספי מקרן הפנסיה לידיו, היה זה אירוע מס והעובד היה מקבל את הכספים, לאחר ניכוי מס כדין. אין דין ההפרשות כשהן מופקדות לקרן הפנסיה כדין סכום ההפרשות המשולם ישירות לידי העובד. בעוד שבמקרה הראשון ימתינו אותם סכומים בקרן ל"יום פקודה", שבתרחיש הטוב יהיה בגיל זקנה, הרי שבמקרה השני, אמנם נהנה העובד מאותם סכומים כבר הים, אך כאשר יתרחש אירוע מזכה בפנסיה, הוא יעמוד מול שוקת שבורה. מכאן שתשלום סכום פיצוי בגובה דמי הגמולים בערכי נטו או ברוטו, בכל מקרה לא יעמיד את העובד במצב בו היה עומד לו היו הכספים מופרשים לקופה בפועל.
גם תשלום סכום הפיצוי בערכי נטו לא ישיג את מטרה זו, שכן הפטור ממס היה ניתן לעובד רק אם הכספים היו נשארים בקרן הפנסיה.
בנסיבות אלו קבע בית הדין כי קביעת פיצוי נוסף, בדמות גילום המס, יש יותר נזק מתועלת.
יש להעמיד העובד במצב בו היה נמצא, לו היו דמי הגמולים מופרשים לקרן ונמשכים על ידי העובד, דהיינו לשלם לו בערכי ברוטו.
כמו כן קבע בית הדין כי סעיף 45 א(ב) לפקודת מס הכנסה עוסק בניכויי העובד לקרן הפנסיה ולא בהפרשות המעסיק ועל כן אין כל רלוונטיות לסעיף דנן.
לאור זאת דחה בית הדין התביעה לפיצוי בגין אובדן זיכוי ממס.
לסיכום:
מדובר בפסיקה חשובה ביותר אשר קובעת כי החובה להעביר את כספי הפיצויים לידי העובד לא קמה גם במקרה בו העובד התפטר בנסיבות אשר אינן מזכות בפיצויים (והכל עד להסכם 2008).
כמו כן נקבע כי אין להשית את עלויות המס בשל היעדר הפרשות מלאות לפנסיה, על המעסיק.
אנו רואים בפסק הדין הישג משמעותי ביותר בעבור חברות ארגון האבטחה, המשקף באופן מלא עמדתנו כפי שהוצגה בפני בתי הדין, עם זאת מדובר בפסיקת בית הדין האזורי אשר אינה מחייבת ערכאות מקבילות.
חוזר זה מהווה הסבר כללי והוא איננו מחליף חוות דעת רלוונטיות אשר יש לקבל בכל מקרה לגופו.
בכבוד רב,
דוד בכור, עו"ד
Z:\חוות דעת\עדכוני פסיקה- דרור ניר נ' מיקוד.doc
