ג.א.נ, הנדון: הודעה מוקדמת במקרה של חילופי מעסיקים
ביום ה- 11/02/2015 ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתיק ע"י 28597-03-11 דבוש נורית נ' מנעולי ירדני אחזקות (2005) בע"מ (מותב בראשות השופט יגאל פליטמן). פסק הדין עסק בשאלה האם במצב של חילופי מעסיקים, זכאי עובד להודעה מוקדמת מהמעסיק היוצא?
העובדים עבדו על ידי החברה בתקופות שונות וזאת עד ליום ה- 1.1.08.
ביום 1.1.08 נמכרה פעילות החברה וזו העבירה את הבעלות במפעל לחברת "אסטרון עבודות הנדסיות בע"מ". בד בבד שלחה החברה לעובדים מכתבי פיטורים שבם הודיעה להם על הפסקת העסקתם בשירותה לאלתר בשל חילופי המעסיקים. העובדים המשיכו לעבוד במפעל אצל המעסיק החדש.
החברה שילמה לעובדים את דמי פיצויי הפיטורים בגין תקופת עבודתם בשירותה. אולם, לא שילמה להם תמורת הודעה מוקדמת.
העובדים הגישו תביעה לתשלום דמי ההודעה המוקדמת.
בית הדין האזורי לעבודה דחה את תביעתם של העובדים לדמי הודעה מוקדמת תוך שהוא קובע כי יש לראות את המפעל כמקום עבודה אחד השומר על רציפות הזכויות וזאת גם לעניין חובת מתן הודעה מוקדמת.
על פסק הדין הוגש ערעור.
העובדים טענו כי נאלצו להמשיך לעבוד במפעל שכן לא ניתנה להם כל אפשרות לחפש עבודה אחרת שכן לא נתנה להם הודעה מוקדמת.
החברה טענה כי בנסיבות של חילופי מעסיקים לא קמה לעובד זכות לדמי הודעה מוקדמת שכן תכלית ההודעה המוקדמת היא לאפשר חיפוש מקום עבודה, וזו לא נתקיימה בענייננו, שכן, משלא נדרשו העובדים להתארגן לקראת סיום עבודתם ו/או לחפש מקום עבודה אחר, לא נפגעו זכויותיהם.
בית הדין קבע כי תכלית ההודעה המוקדמת היא לאפשר לעובד תקופת התארגנות למקום עבודה חלופי, עת מופסקת עבודתו.
נקבע שהעובדה כי בעת חילופי מעסיקים, מקום העבודה מוסיף להתקיים והמעסיק החדש מוכן לקלוט את העובד ולהמשיך את העסקתו ברציפות, אין משמעה כי יש בכך כדי לפטור את המעסיק הראשון ממילוי חובתו על פי דין והנימוקים לכך הם שניים:
א. לשון החוק הקובעת את חובת ההודעה המוקדמת אינה כוללות כל הסתייגות לחובת המעסיק ליתן לעובד הודעה מוקדמת וזאת כל אימת שהוא בוחר לפטר את העובד.
ב. משנקודת המוצא במשפט נהעבודה היא כי אין להתייחס לעובד כ"כלי על לוח השחמט" וכי העובד הוא האחראי להחלטותיו ורשאי להחליט היכן ובשירות מי הוא מבקש לעבודה, הרי שעצם ההחלטה "להעבירו" ממעסיק למעסיק, מאיינת את יכולתו של העובד להיות אדון להחלטותיו ושוללת ממנו את זכות הבחירה, גם אם בסופו של יום מחליט העובד להמשיך לעבוד במפעל תחת המעסיק החדש.
כמו כן קבע בית הדין כי יש לדחות את טענת החברה כי חובת תשלום דמי הדעה מוקדמת תביא למצב שבו יימצאו העובדים מקבלים שכר עבודה כפול בגין אותו חודש , אין בה ממש. שכן כל שצריך לעשות המעסיק המבקש לפטור עצמו מחובת התשלום בגין תקופת ההודעה המוקדמת הוא להודיע לעובד מבעוד מועד על הכוונה להעביר את הבעלות בעסקו לאחר, ולהותיר ביד העובד את הבחירה החופשית האם להמשיך לעבודה במפעל, אם לאו. מעסיק הבוחר לשמור לעצמו את המידע ומונע בכך את חופש הבחירעה של העובד, צריך לשאת בתשלום בגין הפרה זו.
החברה טענה כי חיובה בתשלום הודעה מוקדמת עשוי לפגוע בהכרה ברציפות זכויותיהם של עובדים בכך שהמעסיק החדש יוכל לפטרו עצמו מתשלום הודעה מוקדמת מקום שיבחר לפטר את העובדים תוך תקופה של פחות משנה מתחילת עבודתם.
לעניין זה קבע בית הדין כי היקף הזכויות שלהם זכאי העובד נבחנות בקרות אירוע מזכה תוך התייחסות לתקופת העבודה. מכאן שמעסיק חדש הבוחר לפטר עובד לאחר מספר חודשי עבודה, יהיה חייב בתשלום דמי הודעה מוקדמת באופן יחסי לחתקופת עבודתו של אותו עובד בשירותו.
בנסיבות אלה קבע בית הדין כי הערעור מתקבל וכי העובדים זכאים לדמי הודעה מוקדמת.
לסיכום: מדובר בפסק דין של בית הדין הארצי המהווה הלכה מחייבת. פסק הדין קובע מפורשות כי במקרה של חילופי מעסיקים, עובד יהיה זכאי להודעה מוקדמת וזאת גם אם בסופו של יום יבחר להמשיך עבודתו במפעל, אלא אם ניתנה לו הודעה על בך מבעוד מועד. כמו כן, בית הדין הארצי קבע מפורשות כי המעסיק החדש לא יצטרך לשאת בגמול ההודעה המוקדמת בגין תקופת העסקתו של העובד אצל המעסיק הקודם, אלא רק בגמול הודעה מוקדמת באופן יחסי לעבודת העובד אצלו.
חוזר זה מהווה הסבר כללי והוא איננו מחליף חוות דעת רלוונטיות אשר יש לקבל בכל מקרה לגופו. בכבוד רב דוד בכור, עו"ד
