הרעת תנאים, חובת שימוע ואפליה מחמת גיל לעובד אבטחה
ביום ה- 31/08/2015 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בתיק סע"ש 45840-03-13 אפרים יום טוב נ' ע.מ.י.ש.ב. שרותים בע"מ (מותר בראשות כבוד השופטת אסנת רובוביץ- ברכש).
העובד החל לעבוד כמאבטח בחברה ביום ה- 1.8.05.
העובד, עבד כ-7 שנים כמאבטח של סניפי בנק לאומי, תחילה בחולון ולאחר מכן ברמת גן.
בסמוך למועד סיום תקופת העסקת העובד, שינתה משטרת ישראל את תנאי הכשרת המאבטחים בבנקים.
החברה לא הוציאה את העובד לקורס ההכשרה הנדרש ממאבטחי בנקים, אלא העבירה אותו לעבוד בסניף "חצי חינם" בחולון ביום ה- 14.12.12.
פיצויי פיטורין:
ביום 6.1.13 שלח ב"כ העובד מכתב לחברה באשר לרצונו של העובד להתפטר עקב "הרעה מוחשית בתנאי עבודתו".
ביום 22.1.13 הודיע העובד על התפטרותו שתכנס לתוקף ביום 22.2.13.
העובד טען כי התפטרותו מזכה אותו בפיצויי פיטורים, היות שהחברה הרעה את תנאי עבודתו מוחשית. לטענתו ההרעה התבטאה בשינוי בשעות עבודתו ובשנוי בהיקף משרתו, הואיל ובבנק הוא עבד בימי א-ה בין השעות 8-14 ובימי ב ו-ד בשעות 16-19 ואילו בסופר עבד שבוע במשמרות בוקר ושבוע במשמרות לילה, לסירוגין ובימי שישי. כמו כן, טען העובד כי התנאים הפיזיים בעבודתו בבנק היו טובים יותר מעבודתו בסופר.
החברה טענה כי לא חל שינוי מהותי בתנאי העסקתו של העובד וכי התפטרותו אינה מזכה אותו בפיצויי פיטורין היות והתנאים הפיזיים לא היו שונים, העובד המשיך לעבוד כמאבטח, במקום עבודה הקרוב יותר לביתו ושכרו לא הופחת.
בית הדין קבע כי
חלה הרעת תנאים מוחשית בתנאי עבודתו של העובד וזאת בשל שינוי שעות העבודה, שינוי ימי העבודה והוספת ימי שישי והרעה בתנאים הפיזיים.
לאור האמור לעיל, נקבע כי בנסיבות התפטרותו זכאי העובד לפיצויי פיטורים.
אפליה מחמת גיל:
העובד טען כי ההחלטה שלא להוציאו לקורס הכשרת המאבטחים הייתה החלטה חד צדדית של החברה ונבעה אך ורק בשל גילו, החברה סירבה להוציאו לקורס וזאת חרף פניותיו לממונה עליו, אשר הסביר לו כי
החברה אינה מעוניינת להשקיע את סכום עלות הקורס על אדם בגילו של העובד, אשר אינו יכול לעבור את ההכשרה.
מנגד טענה החברה, כי ההחלטה שלא להוציא את העובד לקורס נעשתה בהסכמה מלאה של העובד אשר טען כי לא יוכל לעמוד בתנאי קורס ההכשרה. כמו כן טענה החברה כי היא נדרשה להעביר את העובד לשיבוץ חדש עקב נטישתו של העובד את עמדתו בבנק.
בית הדין קבע כי העובד הצליח להרים את נטל הבאת "ראשית ראיה" ואף הצליח להוכיח ברמת וודאות גבוהה כי הסיבה העיקרית אם לא הבלעדית שלא לאפשר לו לצאת לקורס ההכשרה ולמנוע ממנו להמשיך בתפקידו כמאבטח בבנק נעוצה בגילו וכי החברה לא הצליחה לסתור זאת.
בנסיבות אלה, קבע בית הדין כי החלטת החברה שלא להוציא את העובד לקורס הכשרת מאבטחים הייתה נגועה בשיקולים זרים הקשורים לגילו של העובד ומשכך הפלתה החברה את העובד מחמת גילו וזאת בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
בהתאם לאמור, חויבה החברה לשלם לתובע פיצוי בגובה של 30,000 ₪ בשל אפלייתו (!!).
שימוע:
נקבע כי אין כל מחלוקת כי החברה לא קיימה לעובד שימוע טרם העברתו לעבודה בסניף חצי חינם.
בית הדין קבע כי החברה לא ביצעה הליך שימוע לעובד בשום צורה שהיא והשיחה שנערכה בין החברה לכלל המאבטחים שעמדו לעבוד בחצי חינם, הייתה לאור כך שהחברה קיבלה החלטה חד משמעית, ללא כל כוונה ו/או נכונות לשמוע ולשקול את עמדת העובד להעבירו למקום עבודה אחר, בתנאים שונים. יתרה מכך, השיחה נ"ל אינה מהווה שיחת שימוע.
בית הדין קבע כי בטרם מחליט המעסיק על העברת עובד מתפקיד לתפקיד, עליו לבצע הליך של שימוע. זכות השימוע חלה גם במקרה של החלטה על העברה ממקום עבודה אחד למקום עבודה אחר שיש עמה אפשרות ממשית של פגיעה בתנאי עבודתו של העובד או במעמדו.
לאור האמור לעיל, קבע בית הדין כי בעניינו של העובד לא התקיים הליך שימוע, וכי ההחלטה העביר את העובד לעבוד בסניף חצי חינם באה לעולם, עוד לפני הפגישה בין החברה לכלל המאבטחים שיודעו בדבר המעבר לעבודה בסניף הסופר, ובכללם העובד.
לפיכך נקבע כי על החברה לפצות את העובד בפיצוי בגובה ארבע משכורות, קרי בסך של 12,252 ₪.
לסיכום
מדובר בפסק דין חשוב אשר קבע כי:
- העברת עובד אבטחה מאתר לאתר באותו שכר ואף קרוב יותר לביתו יכול ויהווה הרעה בתנאי העבודה, באם שעות העבודה הינן שונות וכן ישנו שינוי בתנאים הפיזיים.
- יש לקיים הליך שימוע כדין בטרם העברת עובד מאתר לאתר.
- אי הוצאת עובד לקורס לאור העובדה כי "לא יצליח לעבור את הקורס" בשל גילו מהווה אפליה אסורה.
יחד עם זאת, יצוין כי מדובר בפסק דין אזורי אשר אינו מהווה הלכה מחייבת.
