הנדון: חיוב מעביד בפיצוי בגין אי קבלה לעבודה לאור סירוב מועמדת לעבוד ביום המנוחה השבועי
1. ביום ה- 30/08/14 ניתן פסק הדין בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בתיק ס"ע 41794-02-12
סיוון קורן נ' ניהול קניון הזהב (1991) בע"מ, במסגרתו נידונה תביעתה של מועמדת לעבודה אשר תבעה פיצוי מהמעביד בגין אי קבלתה לעבודה שמקורו בסירובה לעבוד ביום המנוחה השבועי על פי מצוות דתה.
2. החברה הינה חברה העוסקת בניהול קניון הזהב. במסגרת שירותי הניהול החברה נדרשת לאייש גם את עמדת המודיעין במהלך כל שעות הפעילות לרבות שישי ושבת.
3. בתקופה הרלוונטית לתביעה נדרשה החברה לאייש אחת מן המשרות של פקידת המודיעין שהתפנתה ולשם כך פנתה לשתי חברות כח אדם זאת, תוך שהיא מציינת בפניהן את סוג התפקיד ודרישותיו לרבות, שעות המשמרות והדרישה לעבודה בשבתות.
4. המועמדת לא התקבלה בסופו של יום לעבודה הואיל ודרישות התפקיד כללו, בין היתר נכונות לעבודה בשבת ומאחר ומועמדת סירבה לעבוד ביום זה בשל מצוות דתה אותן היא מקיימת.
5. לגרסת המועמדת לפני הגעתה לעבודה בחברה נערך לה ראיון עבודה בחברת כוח האדם במסגרתו היא הסבה את תשומת לב המראיינת לדבר היותה שומרת מצוות ואי זמינותה לעבודה ביום המנוחה השבועית על פי מצוות דתה.
6. לגרסת החברה היא פנתה לחברות כוח אם בבקשה להפנות אליה מועמדים לאיוש תפקיד של פקידת מודיעין כאשר דרישות התפקיד הן בין היתר זמינות לעבודה בשבת.
7. בית הדין קבע כי על פי לשונו של חוק שעות עבודה הודעה על
סירוב לעבוד ביום המנוחה השבועי, הנעוץ בקיום מצוות הדת לבדה אינה מצדיקה דחייה על הסף של המועמד והיא מטילה חובה על המעביד לבצע את ההתאמות הנדרשות, במסגרת מתחם הסבירות, שיאפשרו את העסקתו של המועמד המתאים בכישוריו לתפקיד, חרף סירובו לעבוד ביום המנוחה השבועי.
8. ואולם נקבע על ידי בית הדין כי במקרה זה אין
מדובר בדחייה הנסמכת אך ורק על סירוב המועמד לעבוד ביום המנוחה השבועי אלא גם על ההכבדה הבלתי סבירה הקשורה בביצוע ההתאמות המאפשרות מבחינה טכנית את העסקת המועמד בלא שיידרש לעבוד ביום המנוחה השבועי ואו על סירובו של המועמד לשתף פעולה בביצוע התאמות כאמור.
9. נקבע כי הפרשנות הראויה הינה זו המטילה חובה על הזקוק לעובד לבצע את ההתאמות הנדרשות
שאינן כרוכות בהכבדה בלתי סבירה. זאת במטרה לאפשר העסקה של עובד מתאים בכישוריו המסרב לעבוד ביום המנוחה השבועי בשל מצוות דתו.
10. בית הדין קבע כי במקרה דנן, הוא לא שוכנע כי החברה אכן עשתה ניסיון לבצע התאמות סבירות על מנת לאפשר את העסקתה של התובעת, חלף דחייתה על הסף בשל סירובה לעבוד בשבת. בית הדין קבע כי אין הוא פוסל את האפשרות כי המועמדת מצידה לא "יצאה מגדרה" להשתלב בעבודה משעולה כי היא לא פנתה לחברה ולא לחברת כוח אדם בבקשה לשבצה בעבודה אחרת.
11. עם זאת נקבע כי היוזמה והחובה לביצוע ההתאמות הסבירות צריכה לבוא מצד המעסיק הבקיא באפשרויותיו התעסוקתיות והכלכליות. לאור זאת, נקבע כי הנתבעת אכן הפרה את הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה ואת הוראות חוק שוויון הזדמנות כאחד.
12. המועמדת עתרה לפיצוי כספי בסך של 50,000 ₪- סכום המשקף את הרף הגבוה המקובל בפסיקה כפיצוי בגין אפליה בתעסוקה.
13. בית הדין קבע כי יש לפסוק למועמדת סכום צנוע יותר בסכום של 7,000 ₪ שכן:
א. מועמדותה לא נדחתה בשל השקפה דתית או אמנותה.
ב. היישום של חוק שעות עבודה ויחסו להוראות חוק שוויון הזדמנויות טרם זכה לליבון בפסיקה.
ג. יש מקום לאבחן בין סיטואציה של קבלה לעבודה לבין סיטואציה של פיטורים בה יש מקום לפסוק פיצוי גבוה יותר.
14. מהאמור לעיל עולה כי
אין לדחות קבלת מועמד לעבודה אך ורק על רקע סירובו לעבוד ביום המנוחה השבועי בשל מצוות דתו. אף אם דרישות התפקיד מחייבות עבודה ביום המנוחה יש לנסות ולמצוא פתרונות לשם שיבוץ המועמד לעבודה במידה סבירה.
חוזר זה מהווה הסבר כללי והוא איננו מחליף חוות דעת רלוונטיות אשר יש לקבל בכל מקרה לגופו.
בכבוד רב
דוד בכור, עו"ד 
