דף הבית >> עדכוני פסיקה >> עדכון פסיקה- תשלום בגין זמני נסיעה והכרה בתשלום שעות נוספות גלובליות
תל-אביב, כ' ניסן תשע"ה
9 אפריל 2015
לכבוד קהל לקוחותינו
ג.א.נ, הנדון: תשלום בגין זמני נסיעה והכרה בתשלום שעות נוספות גלובליות
ביום ה- 29/01/15 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה בתיק ס"ע 33434-09-11 ציון הרוש נ' א. ארנסון בע"מ (השופטת דלית גילה).
מדובר בתביעה של מנופאי לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתו בחברה וסיומה. העובד עבד בתפקיד ייחודי של מפעיל מנוף המיועד לעבודה סלארי. את עבודתו בצעה העובד באתרי בניה שונים.
תביעת העובד לגמול עבודה בשעות נוספות:
העובד טען כי מאחר שמחודש 10/07 ועד לסיום עבודתו קיבל שכר גלובאלי, הוא זכאי בגין תקופה זו לגמול נוסף, עבור עבודתו בשעות נוספות. לטענתו, אם שכרו כלל גם תשלום עבור עבודה בשעות נוספות החברה הייתה צריכה לציין זאת כרכיב נפרד בתלוש, ומשלא עשתה כן- הוא זכאי לתשלום בגין כך.
אין מחלוקת כי לאחר המעבר של העובד מהעסקה כעובד שעתי לעובד בשכר חודשי עלה שכרו הכללי של העובד, לעומת השכר ערב השינוי, כשלוקחים בחשבון גם את התשלומים ששולמו לו עבור שעות נוספות, בעת שעבד כעובד שעתי.
בית הדין קבע כי מחקירתו של העובד עלה כי היה מעונין להבטיח שיקבל שכר נטו של כ- 9,000 ש"ח ועל כן זו הייתה הסיבה לשינוי באופן תשלום שכרו.
בית הדין קבע כי אמנם סעיף 5 לחוק הגנת השכר אוסר על תשלום שכר כולל שעות נוספות, וכלל- די בעתם תשלום שכר כ"שכר כולל" בכדי לקבוע זכאותו של עובד לתשלום עבור שעות נוספות, על בסיס אותו שכר, ברם, בית הדין קבע כי יש לבחון את הדברים גם מבחינה מהותית, דהיינו לאור תכלית האיסור- קבלת שכר הוגן, המשקף נכונה את ביצוע העבודה בפועל על ידי העובד ואפשרות העובד לבדוק זאת ולעקוב אחר הדברים.
בית הדין אף קבע כי לא ניתן להתעלם מחוסר תום ליבו של העובד, בהתנהלותו מול החברה, בקשר עם דרישתו לתשלום עבור עבודה בשעות נוספות. העובד היה בקיא בענייני שכר, והוא זה שדרש את המעבר לשכר גלובאלי. כמו כן, במהלך יחסי העבודה העובד לא העלה כל טרוניה בעניין ונהנה משכר גבוה ששולם לו.
בית הדין אף קבע כי העובד לא עמד בנטל להוכיח את תביעתו שכן הוא ביסס את תביעתו על הרשום ביומן העבודה האישי שלו המשקף רישום סובייקטיבי ולא בהכרח מדויק.
לפיכך בית הדין דחה את תביעת העובד ברכיב זה.
תשלום שכר בגין זמני נסיעה:
העובד טען כי קיבל שכר רק עבור השעות מעת הגיעו לאתר העבודה, שם החתים שעון נוכחות וכי הוא זכאי לקבל תשלום שכר עבור זמן הנסיעות מביתו אל האתרים השונים וחזרה, שכן אתרי הלקוחות היו רחוקים מביתו והוא נדרש לזמן נסיעה ממושך הרבה מעבר לסביר. כמו כן, טען העובד כי הוא זכאי לתשלום עבור זמן נסיעתו עם המנטף ממחסן החברה אל האתרים, בין אתר לאתר, או לתיקון במוסך.
בית הדין קבע כי ככלל, בהיעדר מקור נורמטיבי הקובע אחרת, נקודת המוצא היא שזמן הנסיעה איננו זמן עבודה המזכה בתשלום שכר.
העובד הסתמך על הוראה מיוחדת המופיעה בצו ההרחבה בענף הבניה הקובעת כי אם העובד הוזמן "לשטחי עבודה, מחוץ לתחום הפועלה של לשכת העבודהע המקומית ומחוץ לתחום מגוריהם של העובדים... יפצה הבלן את העובד גם בעד זמן הנסיעה הרגיל, העולה על חצי שעה לכל כיוון נסיעה"
בית הדין קבע כי בחלק ניכר בתקופת עבודתו לא עבד העובד במרחק כה גדול מביתו ולא הוכח כי אותם אתרים נמצאים מחוץ "לתחום הפעולה של לשכת העבודה המקומית" ומחוץ ל"תחום מגוריהם של העובדים".
כמו כן, נקבע כי העובד הביא בחשבון בתחשיביו את זמן הנסיעה כולו, מבלי שהפחית מחצית השעה עבור כל כיוון נסיעה- הפחתה שמקטינה משמעותית את הסכומים אותם תבע.
אשר על כן, דין תביעת העובד אף ברכיב זה נדחתה.
לסיכום, מדובר בפסיקה חשובה: 1) שעות נוספות גלובליות- בית הדין קבע כי על אף הוראות חוק הגנת השכר, ייתכנו מקרים בהם מותר לשלם "שכר כולל" וזאת באם הוכח כי העובד קבל שכר הוגן, המשקף נכונה את ביצוע העבודה בפועל על ידי העובד וכן הייתה לעובד אפשרות לבדוק זאת ולעקוב אחר הדברים. כמו כן לעניין רכיב זה בית הדין נתן משקל גדול לתום ליבו של העובד. 2) לגבי זמני הנסיעה מהעבודה לבית נקבע מפורשות כי ככלל אין מדובר בזמן עבודה אלא אם כן הוכח מקור נורמטיבי אחר הסותר קביעה זו.
חוזר זה מהווה הסבר כללי והוא איננו מחליף חוות דעת רלוונטיות אשר יש לקבל בכל מקרה לגופו. בכבוד רב דוד בכור, עו"ד
