ביום ה- 04/01/2015 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בתיק ס"ע 60022-10-10 אלישע ארזואן נ' הורנשטיין גלעד, משרד עורכי דין ואח' (בראשות כבוד השופטת דגית ויסמן).
התובע הוא עורך דין שעבד כשכיר במשרד עורכי דין הורנשטיין גלעד במשך כשנה ותשעה חודשים, עד לפיטוריו.
לטענת העובד, משרד עורכי הדין הפרו את התחייבויותיהם בכל הנוגע לתנאי עבודתו. על רקע זה נתבעו הפרשי שכר, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לביטוח מנהלים, הפרשי פדיון חופשה, הפרשי דמי נסיעות, גמול בגין עבודה בשעות נוספות, החזר בגין דמי ביטוח אחריות מקצועית ודמי חברה בלשכת עוה"ד, דמי מחלה ופיצוים בגין חוסר תום לב ועגמת נפש.
לטענת העובד, הוא עבד בממוצע כשלוש שעות עבודה נוספות ביום. כיוון ששולמו לו תמורה בגין 1.2 שעות עבודה נוספות ביום (25 שעות נוספות בחודש), הוא זכאי להפרש בגין 1.8 שעות נוספות ביום.
העובד העיד כי עו"ד גלעד, הממונה עליו, הטיל עליו נטל עבודה בלתי סביר, כך שלא יכול היה למלא את המשימות שהוטלו עליו במסגרת שעות העבודה הרגילות הוא עבד גם בימי שישי ושבת.
משרד עורכי הדין טען כי העובד לא התבקש לעבוד בשעות נוספות. נהפוך הוא, נאמר לעובד לשוב לביתו בסוף יום עבודה ואף דרשו מן העובד לקצר את משך הזמן שהשקיע בעבודה על תיקים שבטיפולו. עוד נטען כי לאורך תקופת עבודתו, העובד לא טען דבר בנוגע לזכאותו לגמול בגין עבודה בשעות נוספות.
עוד נטען כי לעובד שולם גמול גלובלי בגין עבודה בשעות נוספות למרות שלא היה זקוק לכך וגם במקרים בהם העובד יצא מוקדם מעבודתו, שולם לעובד את מלוא שכרו על אף שלא היה זכאי לכך.
מעבר לכך נטען כי העובד הועסק ב"משרת אמון" וגם מן הטעם הזה יש לדחות את תביעתו.
משרד עורכי הדין לא הציג דוחות נוכחות, משום שלטענתן על אף שהעובד החתים כרטיס מידי יום ביומו אין בידיהם רישומים רלוונטיים מאחר שהמידע משעון הנוכחות הועבר ישירות לרו"ח של המשרד וזה התפרק, כך שלא עלה בידיהם להשיג את הרישומים הרלוונטיים.
בית הדין קבע כי נפל פגם בכך שמשרד עורכי הדין לא הציג את דוחות הנוכחות. כמו כן, בית הדין דחה את הטענה לפיה העובד הועסק ב"משרת אמון".
חרף האמור לעיל, קבע בית הדין כי דין התביעה לתמורת עבודה בשעות נוספות להידחות וזאת גם אם תתקבל גרסת העובד בנוגע למספר השעות בהן נכח במשרד. זאת מאחר שהעובד לא הוכיח שעבד במהלך כל שהותו במשרד וכן לא הוכיח כי עבודתו בשעות נוספות נעשתה באישור המשרד.
בית הדין קבע כי בזמן אמת וטרם שהעובד דרש דבר בנושא העבודה בשעות נוספות, עו"ד הממונה עליו הבהיר לו כי הוא אינו נדרש לבצע עבודה בשעות נוספות, מעבר לאלה שבגינן שולם לו שכר.
כמו כן, העובד בעדותו העיד כי בחודשים האחרונים לעבודתו נהג להישאר במשרד ולהאזין להקלטות שביצע במלך יום העובדה. היינו, העובדה שהעובד נשאר לעיתים מעבר לשעות הפעילות של המשרד, אינה בהכרח מעידה על עבודה בפרקי זמן אלה.
זאת ועוד, הטענה לעבודה בשעות נוספות העלות על 25 שעות בחודש, אינה מתיישבת עם הראיות לפיהן בחלק מתקופת עבודתו, העובד יצא פעמיים בשבוע לפני סום יום העבודה, על מנת להשתתף בקורס מד"א.
בנסיבות אלה, בית הדין דחה את בקשה התובע לגמול שעות נוספות.
מדובר בפסק דין הקובע כי על אף שעובד נכח במקום העבודה שעות נוספות מעבר לאלה אשר שולמו לו, אין הדבר בהכרח גורר תשלום בגין שעות אלה באם העובד לא עבד בפועל בשעות אלה ובאם הוא לא התבקש לעבודה בשעות אלה. יחד עם זאת מדובר בפסיקת בית הדין האזורי לעבודה אשר אינה מהווה הלכה מחייבת.
חוזר זה מהווה הסבר כללי והוא איננו מחליף חוות דעת רלוונטיות אשר יש לקבל בכל מקרה לגופו.
