ג.א.נ,
הנדון: זיכוי חברת אבטחה מכתב אישום אשר הוגש על ידי משרד הכלכלה
1. ביום ה- 30.10.14 פורסמה הכרעת דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בתיק ת"פ 2881-09
מדינת ישראל- רשות האוכלוסין וההגירה נ' מיקוד ישראל אבטחה שירותים וכח אדם בע"מ (מותב בראשות כבוד השופטת הבכירה מיכל לויט), במסגרתו זוכתה הנאשמת מכתב אישום שהוגש כנגדה על ידי המאשימה בגין הפרה נטענה של הוראות חוק חופשה שנתית וחוק הודעה מוקדמת.
2. מעבר לסנקציה הכספית, להרשעת החברה משמעויות מרחיקות לכת, לרבות במקרה של הגשת הצעות למכרזים והתקשרויות עם גופים הכפופים לחוק חובת המכרזים, התשנ"ב- 1992.
3. לחברת מיקוד ייוחסו שני אישומים:
א. עבירה של אי מתן אישור בכתב לעובד על תקופת עבודתו בהתאם להוראות חוק הודעה מוקדמת;
ב. עבירה של אי תשלום פדיון חופשה לעובד תוך פרק זמן מתקבל על הדעת ובלא צידוק מספיק;
4. בית הדין קבע כי במשפט הפלילי נטל השכנוע
מוטל על התביעה, הנושאת בעול הוכחת האשמה ואין היא יוצאת ידי חובה זו, אל אם כן יש בחומר הראיות כולו, כדי להוכיח את כל יסודות העבירה נשוא האישום,
במידה של למעלה מספק סביר.
עבירה על חוק הודעה מוקדמת:
5. חברת מיקוד, אשר יוצגה באמצעות משרדנו, טענה כי במועד סיום העסקת העובד הוא דרש לקבל מכתב פיטורים והחברה סירבה לעשות כן משהעובד התפטר. עם זאת, טענה החברה כי היא הוציאה לעובד אישור על תקופת העסקה בתוך 14 יום מסיום עבודתו ושלחה אותו לעובד בזמן אמת. מאחר והעובד טען שלא קיבל את האישור, הוא נשלח אליו בשנית.
6. בנסיבות אלה קבע בית הדין כי בנסיבות בהן העובד אישר כי ניטש בינו לבין הנאשמת ויכוח באשר לתוכן מכתב סיום ההעסקה שיינתן לו, כשהעובד דרש מכתב פיטורים על מנת לקבל דמי אבטלה באופן מיידי והנאשמת הסכימה ליתן בידיו אישור העסקה בלבד ומשאין מחלוקת כי אישור ההעסקה שהוצא על ידי הנאשמת נשא תאריך של ימים ספורים לאחר סיום ההעסקה, ונוכח טענת החברה כי אישור זה נשלח לעובד בזמן אמת ונשלח בשנית,
עולה ספק באם האישור נשלח לעובד בתוך פרק הזמן הקבוע לכך בחוק.
7. ואולם, בית הדין קבע כי משעסקינן בהליך פלילי
ספק זה צריך לפעול לטובת הנאשמת ועל כן, נקבע כי המאשימה לא הוכיחה מעבר לכל ספק סביר את יסודות העבירה ועל כן
זיכה בית הדין את החברה מעבירה זו.
עבירה על חוק חופשה שנתית:
8. לגבי העבירה השנייה נקבע כי אין חולק כי לעובד שולם פדיון חופשה כשלושה חודשים לאחר סיום עבודתו אצל הנאשמת.
9. לטענת המאשימה, החברה שלמה את פדיון החופשה תוך זמן שלא מתקבל על הדעת וללא צידוק מספיק.
10. בית הדין קבע כי מהעדויות עלה כי בין הצדדים התגלע ויכוח באשר לזכות העובד לדמי חופשה, בנסיבות סיום העסקתו שכן החברה טענה כי קיזזה את דמי ההודעה המוקדמת מדמי החופשה שהגיעו לעבוד שכן התפטר במפגיע.
11. בית הדין קבע בנסיבות אלה בהן אין מחלוקת כי העובד התפטר מבלי שנתן הודעה מוקדמת ונתגלעו בין הצדדים חילוקי דעות באשר לזכאות העובד לכספים בשל אופן סיום העסקתו,
די בכך כדי להוות "צידוק מספיק" לאי תשלום הזכויות במועד סיום ההעסקה.
12. לאור האמור לעיל,
זיכה בית הדין את חברת מיקוד אף מן העבירה דנא.
13. יש לציין כי זיכוי החברה משני האישומים אשר פורטו בכתב האישום, ובפרט קביעות בית הדין לעבודה כי
עצם הספק מהווה "צידוק מספיק" לאי תשלום הזכויות וכי
ספק צריך לפעול לטובת הנאשמת, הינם משמעותיים ביותר בעבור מעסיקים הנאלצים להתמודד חדשות לבקרים עם ביקורות, עיצומים כספיים וכתבי אישום המוגשים חדשות לבקרים על ידי גורמי האכיפה במשרד הכלכלה.
