ביום ה- 08/09/2015 ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתיק ע"ע 51504-01-14 אלמונית נ' פלוני וחברה פלונית (מותר בראשות כבוד השופט אילן איטח).
מדובר בערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע.
העובדת הגישה לבית הדין האזורי תביעה לפי החוק למניעת הטרדה מינית. נטען כי מנהלה ביצעה כלפיה מעשים של הטרדה מינית ומעשים של התנכלות שמקורה בהטרדה מינית ובתלונה עליה. כנגד החברה המעסיקה נטען כי היא הפרה את חובותיה כמעסיק לפי החוק. כן נטען כי על רקע תלונתה של העובדת על הטרדה מינית והתנכלות מצד המנהל, ביצעה כלפיה החברה התנכלות.
בית הדין האזורי קבע כי חלק מהמעשים שיוחסו למנהל לא הוכחו, וכי אותן התנהגויות שכן הוכחו אינן עולות כדי הטרדה מינית. לפיכך, דחה בית הדין האזורי את התביעה כנגד המנהל ומשנדחתה התביעה כנגד המנהל, התייתר הצורך בדיון בשאלת האחריות של החברה ועל כן התביעה כנגד החברה נדחתה גם כן.
העובדת הגישה ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי.
הערעור בעניינו של המנהל:
במהלך הדיון בערעור הודיע ב"כ העובדת כי "לאחר ששמעתי את דברי בית הדין אני אומר שאני מסכים לחזור בי מן הערעור".
לאור הודעת העובדת כאמור, הערעור כנגד המנהל נמחק והעובדת חוייבה לשלם לו הוצאות משפט בסך כולל של 5,000 ₪.
הערעור בעניינה של החברה:
העובדת טענה כי לא היה מקום לדחות את התביעה כנגד החברה, רק מן הטעם שנדחתה התביעה כנגד המנהל. טענתה הראשונה בהקשר זה הייתה כי בית הדין האזורי כלל לא הכריע בטענותיה למעשי התנכלות מצד החברה. טענתה השנייה הייתה כי לא היה מקום לדחות את תביעתה נגד החברה בגין הפרת חובותיה כמעסיקה לפי החוק, אך מן הטעם שלא הוכחו מעשי ההטרדה המינית וההתנכלות מצד המנהל, וכי על בית הדין האזורי להשלים את ההכרעה גם בטענות אלה.
בית הדין הארצי קבע כי באשר לטענתה הראשונה של העובדת, אין חולק כי בית הדין האזורי לא הכריע בטענות העובדת למעשי התנכלות מצד החברה עצמה. נקבע כי פגיעה של מעסיק שמקורה בתלונה או בתביעה על הטרדה מינית, היא התנכלות אפילו אם ההטרדה המינית מושא התלונה או התביעה לא הוכחה.
לפיכך בית הדין הארצי החזיר העניין- טענות העובדת למעשי התנכלות מצד החברה עצמה, לבית הדין האזורי על מנת שישלים את הכרעתו בטענות העובדת להתנכלות החברה.
אשר לטענתה השנייה של העובדת- גם בהקשר זה נקבע כי אין חולק כי בית הדין האזורי לא הכריע בטענת המערערת להפרת חובות החברה לפי חוק.
בית הדין הארצי קבע כי לא יכול להיות חולק כי חובות המעסיק מכוח החוק והתקנות הן חובות עצמאיות ואינן תלויות בשאלה האם הוכחו הטרדה מינית או התנכלות.
משכך, גם סוגיה זו של טענות העובדת כנגד החברה בגין הפרת חובותיה כמעסיק הוחזרה לבית הדין האזורי להשלמת ההכרעה.
לאור האמור, ערעור העובדת על קביעות פסק הדין בעניינה של החברה התקבל במובן זה שעניינה הוחזר לבית הדין האזורי להשלמת ההכרעה בטענותיה נגד החברה כאמור לעיל.
לסיכום: מדובר בפסק דין של בית הדין הארצי המהווה הלכה מחייבת. בית הדין קבע במסגרת פסק דינו כי אחריות המעסיק וחובותיו בכל הנוגע לסוגיה של הטרדה מינית בעבודה, אינה קשורה לשאלה האם התבצעה הטרדה בפועל.
חוזר זה מהווה הסבר כללי והוא איננו מחליף חוות דעת רלוונטיות אשר יש לקבל בכל מקרה לגופו. בכבוד רב דוד בכור, עו"ד C:\Users\otoledano01\Desktop\יעל עבודה\עדכון פסיקה- הטרדה מנית.docx
