ג.א.נ,
הנדון: חדירה לתיבת דוא"ל של מעסיק על ידי עובדת
1. ביום ה- 02/12/2014 ניתנה החלטה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בתיק סע"ש 4394-05-14 בעניין
מיטל בלוך נ' סינאל מלל פייוויי בע"מ, הנותנת היתר לעובדת להציג ראיות מתיבת דואר שלקחה מהממונה עליה, על מנת להוכיח כי פוטרה מעבודתה מחמת הורות, וזאת למרות טענות המעסיקה בדבר פגיעה בפרטיות.
2. העובדת הגישה כנגד החברה תביעה במסגרתה נטען כי בין היתר היא
פוטרה מעבודתה מחמת הורות, תוך אפליה אסורה ובניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
3. החברה טענה כי העובדת לא פוטרה אלא בחרה מיוזמתה לסיים את העסקתה לאחר שנדרשה לשוב למתכונת עבודה והיקף שעות בהם עבדה טרם חופשת הלידה ממנה שבה.
4. לכתב התביעה צירפה העובדת התכתבויות
בין הממונה הישיר עליה וסמנכ"ל משאבי אנוש בחברה, אשר שופכים אור על נסיבות סיום העסקת העובדת.
5. החברה טענה כי מדובר
בתכתובת פנימית חסויה של מנהלי החברה והשימוש בהן מנוגד לחוק הגנת הפרטיות. כמו כן, נטען כי לעובדת לא ניתנה הסכמה לחדור למחשבם האישי של הממונה והסמנכ"ל. וכי החדירה למחשבי עובדי החברה לא נעשה תוך ביצוע עיסוקה של העובדת ו/או במהלך עבודה הרגילה.
6. העובדת טענה כי הראיות הגיעו לידה כדין שכן
היא הייתה מוסמכת על פי הרשאה מפורשת להיכנס לתיבת הדוא"ל של הממונה, מנהלה הישיר, לצורך ביצוע עבודתה השוטפת וכחלק מעבודתה הרגילה כמזכירת שירות.
7. כמו כן, נטען כי בית הדין
אינו כפוף לדיני הראיות והוא רשאי לנהוג בדרך הנראית לו לצורך עשיית צדק. העובדת טענה כי אפילו אם מדובר בפגיעה בפרטיות, הרי שיש מקום להתיר את הצגת הראיות שכן מדובר
בראיות רלבנטיות ביותר, מהותיות ומכריעות.
8. בית הדין קבע כי הראיות הינן, לכאורה,
בעלות רלבנטיות ממשית לתביעה שכן הן עשויות לשפוך אור על המחלוקת ולסייע לחקר האמת ולעשיית הצדק.
כמו כן קבע בית הדין כי הגדרת הפגיעה בפרטיות
מצטמצמת שעה שהיא נבחנת ביחס לתאגיד והיקף ההגנה המוענקת מכוח החוק צר יותר.
9. בית הדין קבע כי אכן נתנו לעובדת הרשאות להיכנס למחשבו של הממונה והיא ביצעה את בדיקות הדוא"ל במחשבו
על דרך השגרה וכחלק ממטלות עבודתה השוטפות.
10. בית הדין שוכנע כי העובדת פעלה
בתום לב וכי נתקלה בראיות באקראי ולא תוך חיפוש מכוון בתיבת הדוא"ל של הממונה. ועל כן נקבע כי גם אם התנהלות זו אינה תקינה, היא אינה עולה כדי התנהלות קיצונית וחסרת תום לב אשר בהכרח יש בה כדי לבטל את ההרשאה שניתנה לעובדת.
11. בהתחשב בכל האמור לעיל, קבע בית הדין כי אכן הופרה הפרטיות של החברה,
ואולם מדובר בהפרה מידתית שעוצמתה אינה רבה. לא הוכח שנגרם לחברה פגיעה ממשית מהתנהלות העובדת ומכל מקום
לא הוכח כי הפגיעה בפרטיות הינה במידה בלתי סבירה ובלתי מאוזנת, ביחס לזכותה של העובדת להוכחת תביעתה.
12. בנסיבות אלה נקבע כי בעניין דנא מתקיימות מספר נסיבות אשר כל אחת מהן, כשלעצמה (וקל וחומר צירופן) מקימה
טעם מיוחד להתרת השימוש בראיות, אפילו בהנחה שאלה הושגו תוך פגיעה בפרטיות.
13. בית הדין אף שב והזכיר כי הוא אינו כפוף לדיני הראיות ובנסיבות אלה
הותרו הגשת הראיות.
14.
לסיכום: בית הדין
התיר הגשת הודעות
דוא"ל פנימיות בין עובדי החברה (אשר אינם צד להליך המשפטי). יחד עם זאת יובהר כי לעובדת אכן הייתה הרשאה להיכנס לתביעת הדוא"ל מתוקף תפקידה
ובית הדין שוכנע כי היא נתקלה בהודעות באקראי ולא מתוך חיפוש זדוני לצורך הכשרת תביעתה.
חוזר זה מהווה הסבר כללי והוא איננו מחליף חוות דעת רלוונטיות אשר יש לקבל בכל מקרה לגופו.
בכבוד רב
דוד בכור, עו"ד
