הנדון: תביעת סו שף לתשלום שעות נוספות ופיצויי פיטורים
ביום ה- 29/08/2015 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בתיק סע"ש 47044-07-13 שירן כץ נ' עדיס אירוח (2012) בע"מ (מותר בראשות כבוד השופט דורי ספיבק).
החברה מפעילה מספר מסעדות בתל אביב, ובהן מסעדות "הרברט סמואל", "טאפאס אחד העם", "מונטפיורי", "עלמה" ועוד.
העובדת עבדה בחברה כטבחית וכסו-שף במשך שלוש שנים, כשהיא מנוידת לעתים בין המסעדות לפי הצורך.
העובדת טענה שעם תחילת עבודתה בעלמה, ובמיוחד חודש ימים לאחר מכן עם פיטוריו של שף המסעדה, הורעו תנאי עבודתה באופן קיצוני, והיא נדרשה לעבודה שבעה ימים בשבוע, לעיתים אפילו 20 שעות ביממה, כמעט ללא שינה, בתנאים שתוארו על ידה כלא אנושיים, עד כדי כך שהיא הגיעה לאפיסת כוחות וביקשה להתפטר.
שעות נוספות:
בארבעת חודשי עבודתה האחרונים הועסקה העובדת במסעדה חדשה בשם עלמה. אף שלא נחתם הסכם ההעסקה חדש בין הצדדים, מכתבי הטענות עלה שאין מחלוקת על כך שעבור תקופה זו נקבע לעובדת שכר עבודה חודשי של 8,000 ₪ ובנוסף לו תשלום קבוע עבור שעות נוספת בסך 900 ₪.
העובדת טענה שבתקופה זו עבודה 7 ימים בשבוע, למעט יום מנוחה אחד בתאריך 14.11.12.
החברה הכחישה את טענות העובדת, טענה שהיא קיבלה מנוחה שבועית, לקחה בתקופה זו ימי חופשה וגם נעדרה לצורך מחלת אמה.
אין מחלוקת על כך שלא קיימים דוחות נוכחות ביחס לארבעת חודשי העבודה האחרונים. החברה טענה שאת האחריות להעדרם יש להטיל על העובדת, שהיה בידה לפי הטענה קוד כניסה למחשב שבאמצעותו הייתה יכולה ואמורה לדווח על שעות כניסה ויציאה.
בית הדין קבע כי אין לקבל את הטענה, שכן האחריות לעקוב ולוודא שהעובד ממלא דוחות נוכחות מוטלת על פי דין על המעסיק.
בהתאם לאמור ועל פי סעיף 26 ב לחוק הגנת השכר, במקרה שבו המעסיק לא מציג רישומי נוכחות בתובענה לתשלום גמול שעות נוספות שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה "תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת". יחד עם זאת סעיף 25 ב (ב) מסייג וקובע שנטל ההוכחה במקרה שכזה יהיה על המעביד "רק בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על 15 שעות נוספות שבועיות".
נקבע כי החברה לא הרימה את הנטל להוכיח שהעובדת לא עבדה 15 שעות נוספות בשבוע, ועל כן המסקנה היא שעליה לשלם לה לכל הפחות בגין 15 שעות נוספות בשבוע לכל אורך ארבעת חודשי עבודתה האחרונים.
לעניין טענת העובדת כי עבדה מספר שעות נוספות גבוה בהרבה מ-15 נקבע כי העובדת הוכיחה את תביעתה זו, והיא זכאית לגמול שעות נוספות כפי הנטען על ידה בסך של 60,027 ₪ (!!).
פיצויי פיטורין:
בין הצדדים לא הייתה למעשה מחלוקת על כך שעובדת קרסה תחת עומס העבודה.
בית הדין קבע כי תנאי העסקתה של העובדת בחודשי עבודתה האחרונים אכן הורעו באופן משמעותי לעומת התקופה שקדמה לכך.
לטענת החברה, אף בהנחה שהעובדת אכן התפטרה בגלל עומס העבודה והרעת התנאים, הרי שהיא התפטרה בלא שניתנה לה התראה מוקדמת על כוונתה להתפטר, ובלא שאפשרה לה לתקן את ההרעה בתנאים, ומטעם זה אין העובדת זכאית לפיצויי פיטורים.
בית הדין קבע כי העובדת ישבה לשיחה עם רושפלד במהלך חודש ינואר והודיעה לו כי היא רוצה לעזוב שכן "ככה אני לא יכולה להמשיך". רושפלד בתצהירו, לא התייחס וגם לא הכחיש את טענת העובדת כי לאחר שהודיעה לו שהיא רוצה לעזוב, הוא ביקש ממנה להישאר עוד חודש, והיא נענתה לבקשתו.
בנסיבות אלה, קבע בית הדין כי העובדת הוכיחה שניתנה התראה מוקדמת בדבר כוונתה להתפטר, ועל כן היא זכאית לפיצוי פיטורים.
פיצוי על חוסר תום לב:
העובדת טענה שהיא זכאית לפיצוי בגובה 4 משכורות על התנהלות החברה "אשר בחוסר תום לב וביודעין גרמה לה לעבוד שעות בלתי נתפסות" לרבות תוך אי מתן מנוחה שבועית לפי החוק.
בית הדין קבע כי לא נמצא כל פירוט או הסבר, על איזה הוראת דין או הלכה פסוקה מתבססת העובדת בטענתה שמעבר לגמול השעות הנוספת אשר נפסקו לטובתה, היא זכאית לפיצוי נוסך ומשכך רכיב תביעה זה נדחה.
לסיכום: מדובר בפסק דין מעניין. בית הדין קבע כי מסגרת השעות בה עבדה העובדת היוותה הרעה מוחשית בתנאי העסקתה, אשר מזכה את העובדת בפיצויי פיטורין, וכן חייב המעסיק בתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות בהיקף משמעותי ביותר.
חוזר זה מהווה הסבר כללי והוא איננו מחליף חוות דעת רלוונטיות אשר יש לקבל בכל מקרה לגופו. בכבוד רב דוד בכור, עו"ד Z:\חוות דעת\עדכון פסיקה- התפטרות בשל הרעת תנאים.docx
