מדובר בבקשה לאישור תביעה ייצוגית אשר הוגשה בעילות של אי הפקדה לקרן פנסיה בשיעור של 6% מכוח צו ההרחבה בענף מפעלי הניקיון והתחזוקה כנגד חברת התאמה השמה ומידע (1995) בע"מ.
החברה הגישה תגובתה לבקשה במסגרת בקשה לדחות את הבקשה על הסף שכן:
מדובר בחברה "מעורבת" המעסיקה עובדי ניקיון ושמירה כאחד.
כמו כן טענה החברה כי ביום 9/08/01 נחתם בינה לבין ההסתדרות הסכם קיבוצי מיוחד.
החל משנת 2001 החברה חברה בארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל.
לאחרונה הצטרפה החברה כחברה ב"ארגון חברות הניקיון בישראל" החתום על הסכם קיבוצי כללי מיום 11/7/13.
ביום 27/6/11 נחתם הסכם קיבוצי כללי בענף השמירה והאבטחה, מכוחו פועלת "וועדת אכיפה" המורכבת מנציג ארגון חברות השמירה, נציג ההסתדרות וגורם מקצועי חיצוני נוסף, שבסמכותו לערוך דו"ח ביקורת למעביד עליו חל ההסכם ולהורות על תיקון ליקויים, אף אם מדובר בתקופה החורגת מתקופת ההתיישנות. הסכם זה, במסגרתו פועלת "וועדת אכיפה" הוחל גם על עובדי הניקיון שעובדים אצל הנתבעת, בשיתוף עם ההסתדרות שנוקטת בפעולות אקטיביות יזומות בכל הנוגע לאכיפת ההסכמים הקיבוציים החלים על החברה.
בנוסף, בסיום יחסי העבודה עם התובעות הייצוגיות, סוכם עימן כי החברה תשלם לכל אחת מהן סך של 10,000 ₪ נטו לצורך סילוק סופי ומוחלט של כל המגיע להן בגין תקופת עבודתן וסיומה והעובדות חתמו על כתב קבלה ושחרור.
לאור האמור לעיל, טענה החברה כי בהתאם לסעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות לא ניתן להגיש תביעה של עובד שחל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו.
ההסתדרות הגישה עמדתה, במסגרתה טענה:
תנאי העבודה של העובדות מוסדרים בהסכם קיבוצי כללי בענף הניקיון והתחזוקה. כאשר נספח א' להסכם זה הינו הסכם אכיפה, הקובע שורה של הוראות שנועדו להסדיר את אכיפתם וקיומם של תנאי העבודה, לפיכך נטען כי אין להגיש תובענה ייצוגית מקום שחל הסכם קיבוצי, המסדיר את תנאי עבודתו של העובד והמעביד צד לו.
ההסתדרות הינה ארגון העובדים היציג, והיא האמונה על ייצוג עניינם של עובדים אל מול המעסיק.
הסכם האכיפה קובע מנגנונים לאכיפה אפקטיבית של זכויות העובדים בענף הניקיון.
להסכם האכיפה ישנם יתרונות ברורים על פני מכשיר תובענות הייצוגיות.
על העובדות לפעול למצוי הליכים לפני ועדת האכיפה טרם הגשת תובענה ייצוגית.
העובדים הגישו תגובה מטעמם במסגרתה טענו כי:
החברה הצטרפה כחברה בארגון מפעלי הניקיון בישראל כשלושה חודשים לאחר שהוגשה בקשת העובדים לאישור תביעתם כתובענה ייצוגית.
החברה עוסקת במספר תחומים, בין היתר גם שמירה וגם ניקיון. בקשת העובדים מבוססת על צו ההרחבה בענף הניקיון, כך שחברות החברה בארגון מפעלי השמירה בישראל אינה רלוונטית לבקשת העובדים.
הסכם האכיפה אינו יכול למנוע בדיעבד את אישורה של התובענה הייצוגית, כיוון שהסכם האכיפה נחת לאחר הגשת הבקשה לאישור.
בשלב זה של ההליך, אין כל מידע או ראייה לגבי פיצוי חברה הקבוצה הנטענת על ידי החברה.
ביום 07/01/15 ניתנה החלטת בית הדין אשר דחתה הבקשה תוך קבלת עמדת החברה בעניין עליונות הליכים הביקורת שננקטו בשיתוף ההסתדרות וארגון המעבידים היציג ויישום הסכם האכיפה בעניינה של החברהאל מול ההליך הייצוגי.
במסגרת ההחלטה התייחס בית הדין למספר נקודות חשובות, ובכלל זה:
בית הדין שוכנע כי ההסתדרות פועלת, באמצעות ועדת האכיפה, למימוש זכויותיהם של עובדי החברה:
" מהודעת ההסתדרות מיום 2/11/14, ניתן ללמוד כי הנתבעת 1 משתפת פעולה עם ועדת האכיפה ונמצאת בשלב השלישי- תשלום לעובדים זכאים- זאת, לאחר שגובשה רשימת עובדים זכאים בגין השנים 2007-2013. הרשימה אושרה על ידי רואה חשבון הנתבעת ונבדקה על ידי הגורם המקצועי בוועדת האכיפה;בוצעו פניות לעובדים הזכאים באמצעות מודעות בעיתונים ובאמצעות הודעות אישיות בדואר. בשלב זה, כל עובד אשר פונה להנהלת החברה תוך תקופת ההתייצבות מקבל מהנתבעת 1 את התשלום המגיע לו בהתאם לרשימת העובדים הזכאים. כמו כן, עד כה פנו מאות עובדים מתוכם הגיעו לקבלת תשלום למעלה ממאה עובדים. עובדים נוספים עדיין פונים אל הנתבעת 1 ופנייתם נבדקת על פי המתווה".
בהמשך ההחלטה קבע בית הדין כי :
"שוכענו כי ההסתדרות פועלת לאכיפת זכויות עובדי הנתבעת, בעניין עילת תביעתן של התובעת, המבקשות לאשר תביעתן כתובענה ייצוגית, באופן ראוי וסביר, שיש בו בכדי לדחות בקשת התובעות לאישור תביעתן כתובענה ייצוגית. ....
במצב דברים זה, הדרך הנכונה והטובה ביותר למימוש אותן זכויות הינה דווקא באמצעות ארגון העובדים, כפי שהותוותה בפרשת ישייב, ולא באמצעות כלי התובענה הייצוגית".
בית הדין הבהיר מפורשות כי:
"במקרה שלפנינו אין המדובר בהסכם קיבוצי/ועדת אכיפה שהינם בבחינת "אות מתה". נהפוך הוא. בנסיבות המקרה שלפנינו, שוכנענו כי ההסתדרות פועלת באופן אקטיבי ואפקטיבי למימוש זכויות עובדי הנתבעת 1. כך גם שוכנענו, כי במקרה דנן, יש להעדיף מנגנון זה, של אכיפת זכויות העובדים באמצעות ועדת האכיפה, שפגיעתו בנתבעת 1 מועטה יותר, שניכר שנעשה בשיתוף פעולה מלא בין הנתבעת 1לבית ההסתדרות, על פני ניהול תובענה ייצוגית שתוצאותיה יכולות להיות הרסניות כלפי המעסיק".
לגבי טענת העובדים כי החברה הצטרפה בדיעבד כחברה בארגון חברות הניקיון בישראל, נקבע:
"יחד עם זאת, בנסיבות הקיימות כיום- בהן ההסתדרות פועלת הלכה למעשה, בהתאם להסכם האכיפה, וכבר נמצא בשלב השלישי למתווה האכיפה- תשלום זכויות העובדים, אין מקום לקבלת בקשת התובעות לאישור תביעתן כתובענה ייצוגית. דומם שאם נגיע למסקנה אחרת, הרי שאז נרוקן מתוכן לחלוטין סעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, וכך גם נרוקן מתוכן את חשיבותם של מקומות עבודה מאורגנים, פעילותם של ארוני עובדים פעילים העושים למען מימוש זכויות העובדים מכוח ההסכם הקיבוצי וועדת האכיפה".
לסיכום קבע בית הדין ש-
"בנסיבות המקרה שלפנינו, שוכנענו כי הדרך הנכונה לבירור, מימוש ואכיפת עובדי הנתבעת 1 להפרשות לקרן פנסיה הינה בהליך הקיבוצי בין המעסיקה- הנתבעת 1 לבין ארגון העובדים היציג- ההסתדרות, באמצעות ועדת האכיפה בענף הניקיון והתחזוקה אשר קרמה עור וגידים ופעלת כבר DE FACTO. נדגיש, כי בית הדין לא הסתפק באמירה כללית של הנתבעות באשר לפועלה של ועדת האכיפה, אלא השהינו את מתן ההכרעה בתיק כדי לראות שאותה ועדת אכיפה אכן פועלת באופן ממשי ולא רק מהשפה אל החוץ".
מדובר בהחלטה בעלת משמעות מכרעת, המסמלת את מגמת בתי הדין לדחות בקשות לאישור תובענות ייצוגיות במצב עניינים בו נחתם הסכם קיבוצי תוך קבלת עמדת החברה בעניין עליונות הליכים הביקורת שננקטו בשיתוף ההסתדרות וארגון המעסיקים הרלוונטי ויישום הסכם האכיפה בעניינה של החברהאל מול ההליך הייצוגי.
