זכאות המעסיק למשוך חזרה את כספי פיצויי הפיטורים שהופרשו לקרן פנסיה
ביום ה- 22/06/2016 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה בתיק סע"ש 40372-11-14 קונב אנדרי נ' אחים ברון בע"מ (כבוד השופטת מיכל נעים דיבנר) בעניין אפשרות המעסיק לקבל חזרה את כספי פיצויי הפיטורים אותם הפריש.
מדובר בעובד שעבד אצל הנתבעת משך תקופה של 16.5 שנים, והתפטר מעבודתו בנסיבות שנויות במחלוקת.
עם סיום עבודתו פנה התובע אל קרן הפנסיה וביקש למשוך את הכספים שנצברו לזכותו במהלך תקופת עבודתו, אולם הוא נענה על ידה כי הכספים שהופקדו לקופה בגין פיצויי פיטורים הושבו אל הנתבעת לפי דרישתה.
עקב כך הגיש העובד תביעה לבית הדין בה טען כי הוא התפטר עקב הרעה בתנאי עבודתו בנסיבות אשר מזכות אותו בפיצויי הפיטורין.
לחלופין טען כי הנתבעת לא היתה זכאית לדרוש ולקבל חזרה לידה את כספי הפיצויים שהופקדו בקופה.
בנוסף תבע העובד פיצוי בגין הפרשי שכר, פיצוי בגין העדר מתו הודעה על תנאי העסקה וכן פיצויים בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו.
בית הדין קבע כי העובד לא הצליח להוכיח שאכן חלה הרעה בתנאי עבודתו, ועל כן דחה את טענת העובד כי התפטר בנסיבות אשר מצדיקות קבלת פיצויי פיטורים.
לגבי טענת העובד כי הנתבעת לא היתה זכאית למשוך אליה בחזרה את הכספים שהופקדו לפיצויי הפיטורים - בית הדין קבע כי מכיוון שנפסק כי העובד עזב את עבודתו בנסיבות אשר אינן מזכות בפיצויי פיטורים, הרי שמתקיים התנאי הקבוע בסעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים אשר לפיו מעסיק יוכל להחזיר אליו כספים במידה והעובד חדל לעבוד בנסיבות אשר אינן מזכות בפיצויי פיטורים ובין הצדדים קיים הסכם קיבוצי אשר קובע שהכספים ניתנים להחזרה.
בעניינינו, הנתבעת הינה חברה בהתאחדות בעלי המלאכה והתעשייה, ועל כן חל על הצדדים ההסכם הקיבוצי בענף המתכת אשר קובע בין היתר כי "האישור הכללי בדבר תשלומי מעבידים לקרן פנסיה ולקופת ביטוח במקום פיצויי פיטורים לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים" (להלן: "האישור") מהווה חלק בלתי נפרד מההסכם.
אישור זה קובע כי על המעביד לוותר מראש על כל זכות שיכולה להיות לו להחזר כספים מתוך התשלומים לפיצויים, אלא במקרה ש"נשללה זכות העובד לפיצויי פיטורים בפסק דין מכוח סעיפים 16 או 17 לחוק ובמידה ונשללה או שהעובד משך כספים מקרן הפנסיה או מוקפת הביטוח שלא בשל אירוע מזכה; לעניין זה אירוע מזכה – מוות, נכות או פרישה בגיל שישים או יותר".
בית הדין קבע שמאחר ונפסק כי העובד עזב את העבודה בנסיבות אשר אינן מזכות בפיצויי פיטורים ומכיוון שבין הצדדים חל ההסכם הקיבוצי בענף המתכת אשר קובע מפורשות כי במקרים מסוימים מעסיק יהיה ראשי למשוך חזרה את כספי הפיצויים שהפריש עבור עובד, הרי שהתנאי שנקבע בסעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים מתקיים במלואו.
לפיכך פסק בית הדין כי מרגע שהעובד בחר למשוך את הכספים שהופקדו לזכותו בקרן הפנסיה הרי שאיבד את זכויותיו בקופה במקרה של אירוע מזכה, ואף חשף את עצמו לאפשרות שהמעסיק ידרוש להחזיר את כספי הפיצויים (כפי שאכן עשה), ועל כן נקבע כי המעסיק היה רשאי לדרוש את השבת כספי הפיצויים אל ידו וטענתו של העובד בנושא נדחתה.
בנוסף ציין בית הדין כי גם אם ההסכם הקיבוצי בענף המתכת לא היה חל על הצדדים, הרי שממילא מתקיימת הוראת סעיף 8 לצו ההרחבה לביטוח פנסיוני במשק (שחל על כלל העובדים במשק), שקובעת כי הפקדות מעסיק לרכיב הפיצויים "לא ניתנות להחזרה למעביד למעט במקרה בו העובד משך כספים מקופת הגמל לפני שקמה לו או לשאיריו זכאות לקבלת כספים מקופת הגמל לפי תקנונה בשל אירוע מזכה בלבד..."
בשולי הדברים ציין בית הדין כי המעסיק אף התריע בפני העובד כי במידה והוא יבחר למשוך את כספי הפיצויים אז המעסיק יעמוד על הדרישה להחזרתם, כך שהתובע ידע היטב את המצב המשפטי בעת שהחליט למשוך את התגמולים.
לסיכום: מדובר בפסק דין בו בית הדין קובע כי מעסיק אשר הפריש לעובד את פיצויי הפיטורים לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, היה זכאי למשוך חזרה את פיצויי הפיטורים וזאת מכיוון שהעובד עזב את העבודה בנסיבות אשר אינן מזכות בפיצויי פיטורים, ואף ניסה למשוך את הכספים שנצברו לטובתו לפני שקם לו אירוע מזכה ובכך ביטל למעשה העובד את ויתור המעביד על הכספים, והחיל על עצמו את התנאים שנקבעו בסעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים.
